מרכז אשחר לריפוי מלחץ דם גבוה, מניעת ניתוחי מעקפים וצנתורים ושיקום חולי לב לאחר צנתור וניתוח מעקפים - הרפואה - השיטה להנצחת חולי

תרופות וניתוחים לעולם
אינם מטפלים בגורמי המחלה
אלא רק מנציחים אותה

בריאות נובעת
מאורח חיים בריא

אנחנו יצרנו את מחלותינו
ובידינו השליטה להרחיקן מחיינו

אין אדם יכול למלא
בשלמות את התכלית שלשמה
ירד לעולם כשהוא חולה

בריאות היא המצב הטבעי
והנורמלי של הגוף
החולי הוא סטייה מהטבעי



מערכת הרפואה הקונבנציונאלית – מערכת המנציחה חולי, ניתוחים ותרופות לכל החיים

ד”ר אשחר ערן N.D, נטורולוג - Naturalist Doctor
M.P.H – (Master of Public Health - מוסמך לבריאות הציבור ומדעי הרפואה (מהפקולטה לרפואה, הדסה)
                        --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 
אני עוסק בטיפול מקצועי בחולים קשים במגוון של מחלות מזה 20 שנה. 20 שנה שאני רואה כמעט מידי יום ניסים של החלמה שמתרחשים מול עיני ואני נפעם שוב ושוב מגודל היצירה של המהנדס הראשי של העולם. אני מגלה שוב ושוב שהאדם ניחן במכונה מופלאה בעלת כושר עצום לריפוי עצמי למרות וכנגד כל הסיכויים להחלמה. 

בסרטונים הרבים שבאתרי תמצאו דוגמאות רבות למטופלים כאלה, שתמיד הרפואה לא נתנה להם שום סיכוי להחלים, ריפתה את ידיהם ומוחם ונטעה במוחם את האמונה שמצבם מצריך רק ניתוח או תרופות לכל החיים, אבל גם אלה לא באמת יושיעו אותם כיוון שלמעשה מצבם בלתי הפיך, שהרי זה עניין של גנטיקה או גיל או סתם מזל רע. 

ואילו החולים שהיגיעו אלי, למרות "הרעל" שהזריקו למוחם והריפיון שכל כך התאמצו לנטוע בנפשם, הצליחו להידבק באמונתי העזה בכוח הריפוי שהבורא נטע בגופם ולהחלים ממצבים קשים ביותר. 
אין זה קל לעמוד כדון קישוט מול שטיפת המוח של אלפי רופאים, ממסד עתיר הון ומגובה על ידי הפוליטיקאים המושחתים, כלי תקשורת בעלי אינטרסים מובהקים להמשך המצב והחגיגה על גבם של החולים ובערות ואדישות של הציבור בכל הנוגע לבריאות אמיתית וריפוי טבעי אמיתי.
למעלה מ - 20 שנה שאני פועל להעביר את המסרים של האמת המדעית הזו לציבור ודומה שאנחנו כמעט דורכים במקום. 


בלומה פרייליך הזריקה 140 יחידות אינסולין ביום והסוכרת שלה רק החמירה, לחץ הדם שלה היגיע ל - 200/100 עם התרופות, המשקל, החולשה והעייפות גברו מיום ליום והכליות קרסו ועל פי כל הרופאים בלומה נזקקה לדיאליזה מידית.
בנוסף היו לה בצקות קשות ו"רגלי פיל" שמהם נוצרו  שלוליות של מים עקב הבצקת.

כל הרופאים ב- 35 השנים האחרונות אמרו לבלומה שכל מה שיש לה לעשות זה לבלוע עוד ועוד כדורים ולבסוף גם להתכונן לדיאליזה. אני הוא היחיד בישראל שהסכים לטפל במקרה מורכב וקשה שכזה והנס התרחש. בלומה ירדה ממרבית האינסולין שהזריקה, בצקת קשה נעלמה, לחץ-דם גבוה ירד דרמטית, עייפות קשה נעלמה, עודף משקל פחת ותפקוד הכליות שלה שהשתפר בצורה דרמטית הדהים את כל הרופאים. אבל הם כולם ממשיכים לשתוק ולהתעלם מכל העובדות.
אתם מוזמנים לצפות בבבלומה בעדות אישית מרגשת: 


http://www.dreshkharrepuysukeret.com/

זה הוא סיפור אחד מיני רבים שמהם כל הרופאים בוחרים להתעלם.


מדוע תעשיית המחלות, הניתוחים והתרופות מתעלמת מהמקרים האלה?
מדוע רופאיה הרבים של בלומה לא מתקשרים אלי כדי ללמוד איך קרה ה"נס" הזה ולנסות לעזור באותה השיטה גם לחולים אחרים?
ומדוע מאות רופאים ב- 20 השנים האחרונות שראו את ההחלומות הפלאיות והניסיות שהתרחשו בחולים שהיגיעו אלי ושהיו קודם בטיפולם ומצבם רק הלך והתדרדר מעולם לא התקשרו אלי להזמין אותי להרצות בפניהם על השיטה שמובילה להחלמה של מגוון עצום של מחלות?
מדוע הם שותקים, אינם מספרים זאת לחוליהם ואינם מפנים אותם אלי לטיפול?
מדוע הם כה חסרי לב ונשמה עד כדי כך שהאינטרסים האישיים שלהם של שררה, שלטון וממון עולים תמיד על טובת החולים שלהם?

מצב החולי בישראל הוא מהקשים בעולם המערבי. למרות מצג השווא שמנסה הרפואה לצייר מידי יום בראיונות בכלי התקשורת שמדובר ברפואה מערבית מודרנית ומדעית המשתמשת בכלים ובאמצעים המתקדמים ביותר שיש נתוני החולי מדברים לצערנו בעד עצמם: כ- 23,000 חולי סרטן חדשים מידי שנה, כ- 25,000 צנתורים וניתוחי מעקפים, 10 אלפים מתים ממחלות לב וכלי דם בשנה, כחצי מיליון חולי סוכרת, כשני מיליון חולים ביתר לחץ דם (על פי הגדרה מקילה), עשרות אלפים חולים בכשל כליות ומגיעים לדיאליזה והשתלות כליה, מאות אלפי חולים בבעיות בדרכי העיכול, אסטמה, בעיות עור, בעיות במערכת העצבים, עייפות כרונית, פיברומיאלגיה ומחלות אוטואימוניות, מיליונים חולים במיגרנה וסתם כאבי ראש כרוניים, מעל 4 מיליון מבוגרים וילדים שנמצאים בעודף משקל שמסכן את הבריאות ועוד ועוד. האם יש בית בישראל שמישהו אינו סובל ממשהו? קשה לי להאמין.
והרפואה טוענת שבישראל יש את הרפואה המתקדמת ביותר בעולם? האומנם?
אם כך אז כנראה אני לא מבין, במה באה לידי ביטוי הרפואה המתקדמת הזו שעליה אנחנו משלמים מכיסנו כל חודש מאות מיליוני שקלים? היכן תרומתה לחיינו, כיצד היא משפרת את איכות חיינו, כיצד היא מונעת מחלות מלכתחילה? כיצד והאם היא מצליחה למגר אותן כשהן כבר קיימות?

אההההההה, היא תורמת לנו יותר תרופות, יותר אשפוזים, יותר בדיקות, יותר ניתוחים, יותר מחלות כרוניות? לזה מתכוונים כשמדברים על "רפואה מתקדמת"?

ראו נא ידידי, לצערי לכם הציבור התמים אפשר למכור את הסיפורים האלה על רפואה מצויינת. הציבור התמים שאיננו מבין בבריאות יתקשה מאוד להאמין שהרפואה מטעה את הציבור לרוב באופן מכוון. לי ולפרופ' קמפבל ולפרופ' אסלסטיין ולד"ר פורמן ולד"ר מקדוגל לא ניתן למכור את הסיפורים על רפואה טובה כשמצב החולי בעולם המערבי ובישראל רק מחמיר.
לנו לא ניתן לספר את הסיפורים האלה משום שאחרי עשרות שנות עבודה עם חולים במצבי חולי מגוונים (לפחות בקליניקה שלי) והחלמה של אלפי חולים ממצבי חולי המכונים על ידי הרפואה כרוניים אנחנו יודעים בוודאות שני דברים עיקריים:

א. מחלות הן לרוב תולדה של אורח חיים ותזונה לקויים ורק לעיתים רחוקות נובעים מגנטיקה לקויה.

ב. שניתן להחלים ממחלות באמצעות שינוי משמעותי של הרגלי הבריאות שלנו, אבל לעולם לא על ידי
       תרופות וניתוחים (נוכל לספק טלפונים של מאות מחלימים ממחלות קשות).

אז מדוע אם כך העיסוק העיקרי של הרופאים הוא במתן תרופות שאינן מרפאות שום מחלה וניתוחים שעולים הון עתק למשלם המיסים וגם בהם אין תועלת לטווח הארוך?

מדוע הרופאים לא מדברים עם המטופלים שלהם מילה וחצי מילה על התרומה הקריטית של תזונה קלוקלת להיווצרות המחלות שלהם?

מדוע מאות רופאים שראו לנגד עיניהם את ההחלמה של אלפי המטופלים שלי ממחלות קשות מעולם לא התקשרו אלי כדי לשמוע על הגישה, ללמוד אותה ואולי לאמץ אותה בפרקטיקה שלהם?


ומדוע רופאים בכירים ומנהלי מחלקות שאליהם פניתי בהצעה לשתף פעולה לטובת מיליוני החולים הסובלים ולפתוח מחלקות שיעסקו בריפוי באמצעות תזונה ונטורולוגיה אפילו לא הביעו התעניינות כל שהיא למרות שראו את המטופלים שלהם מגיעים אלי ונרפאים ממצבים קשים ואף נמנעים מניתוחים קשים?

מילה הרופאים שיש להם אינטרס ברור, אבל מדוע משרד הבריאות ושרי הבריאות  לדורותיהם שאליהם פניתי ב 21 השנים האחרונות ופרשתי בפניהם את נפלאות הגישה אינם מוכנים לאמץ אותה ולהנחיל אותה לציבור?
אולי משום שלליצמן יש יותר זמן לפגוש את סוכני תעשיית הסיגריות ולסגור איתם דילים אבל לא לקיים את הבטחתו האישית אלי בנוכחותו של משה גולדיס מירושלים לפגוש אותי בכנסת ולדון על הצעותי לשיפור בריאות הציבור?


 מדוע הרפואה והרופאים מתעלמים מהריפוי הטבעי והתזונה הטבעית ככלי ריפוי ומזלזלים בהם ובכך מעבירים מסר חינוכי שלילי ביותר לציבור?

או גרוע מזה – מדוע רופאים מצהירים שוב ושוב באוזני המטופלים שלא נמצא שום קשר מחקרי-מדעי בין מחלתם לבין תזונה מסוימת, וזאת כאשר קיימים אלפי מחקרים שמוכיחים את הקשר הזה?

מדוע ההכשרה של הרופאים בכל שנות לימודיהם איננה כוללת את תחומי הלימוד שלי שכללו ידע אמיתי ומדעי בריפוי טבעי של חולים וידע על תזונה כדרך ריפוי?

מדוע בתי הספר לרפואה נענו בקלות להשתלטות של תעשיית התרופות על תוכנית הלימודים ומאפשרות לה למעשה להכתיב את אופן הטיפול במחלות - באמצעות תרופות וניתוחים בלבד?

מדוע רופאים יציעו למטופל תמיד כאלטרנטיבה ראשונה ואחרונה טיפול תרופתי שמנציח את המחלה, יספרו לחולה שמקורה של המחלה שלו הינה הגנטיקה הלקויה של הוריו ושלו, יעדיפו לנתח אותו ולשלשל לכיסם מיליוני שקלים בשנה ולא לצדד בטיפול תזונתי פשוט ומרפא את המחלה באופן סופי?

שוב, ידידי הקוראים, אילו לא עמדו לרשותי 20 שנות ניסיון קליני עם אלפי חולים במצבי חולי קשים ומגוונים, אילו לא הייתי רואה ניסים מתחוללים מידי יום כאשר מספקים לגוף את צורכי החיים החיוניים לא הייתי מדבר בביטחון רב כל כך על האפשרות הוודאית של ריפוי של מחלות ומניעת ניתוחים קשים באמצעות ריפוי טבעי, תזונה כירורגית וצום על מים.

ידידי היקרים, עתיד הילדים שלכם והילדים שלי ועתידה של החברה הישראלית תלויים כאן על כף המאזניים. אינני מגזים כאן כלל ועיקר.

התשובות לשאלות שהעליתי כאן הן קשות ובלתי נעימות גם לאוזני, אבל אני מרגיש מחובתי לצעוק אותן כאן כדי לנסות ולהציל את עצמנו, את החברה הישראלית, את ילדינו.

ידידי, הרי לא נוכל לקבל תשובות כפי שאני שומע בסדנאות שלי מחולים תמימים:

מה אנחנו רוצים מהרופאים, הם לא יודעים על תזונה כלום כי לא לימדו אותם...

לא יכול להיות שרופא יעשה שיקולים של כסף ויעדיף את כיסו על פני טובת המטופל...

חברים, אי ידיעת האמת אינה פוטרת רופא מאחריות להעלמת המידע והולכת השולל של הציבור. אינך יכול מצד אחד להצהיר שאתה מומחה למחלתו של המטופל שלך, אבל מצד שני לא לדעת את כל האמת, זו רשלנות מקצועית שעולה בחיים של החולים שלך. אינך יכול להסתתר מאחורי ההצהרה – לא לימדו אותי, לא ידעתי.

יתר על כן, לצערי גם אני וגם ד"ר פורמן וגם פרופ' אסלסטיין וגם ד"ר מקדוגל וגם פרופ' מילר נוכחנו לדעת שגם כשמדברים עם רופאים על גישה אמיתית תזונתית לריפוי מחלות הם מגיבים בחיוך, בנדנוד ראש, באמירה – זה מעניין, וממשיכים להתעלם מהאמת, כנראה רק משום שהיא לא נוחה להם, או ליתר דיוק אינה כלכלית עבור והיא גם מערערת את מעמדם המקצועי כאנשי הסמכות העליונה והפוסקים האחרונים לגבי בריאותו של המטופל.

הצעתי במהלך השנים לעשרות רופאים שראו את נפלאות הטיפול שלי על מטופליהם לשתף פעולה כדי להציל את עם ישראל ומכולם קיבלתי תשובות דומות - "לא ניתן לשנות את המערכת ואת השיטה", "מטופלים לא רוצים שינוי תזונתי".

המסקנה שלי היא שרופאים פוחדים משינוי והכנסת חדש תחת ישן ולצערנו הם האחרונים שאפשר לסמוך עליהם במהלך מסוג זה. זה הופך לצערנו את העניין של המוני החולים בבריאות אמיתית למאבק מול הרופאים הנלחמים על מעמדם ויוקרתם המקצועית. למעשה נוצר כאן ניגוד אינטרסים ברור - הרופא מעוניין שתהיו פצינטים לכל החיים והחולה הסובל מעוניין להחלים ולהגיע לריפוי מלא ללא תלות בתרופות ורופאים כמה שיותר מהר.

אנחנו מבינים שרופא מנתח שהוכשר למשימתו במשך 14 שנה כדי להיקרא מומחה לא יודה ששיטותיו הטכנולוגיות והמתוחכמות עומדות ככלי ריק מול כוחות הריפוי של הגוף עצמו ולא יוותר על מעמדו הרם ועל שכרו העצום ולא יסכים לקבל את העובדה הפשוטה שתזונה וכלים נוספים יכולים להפוך את הניתוח או את הטיפול שלו למיותרים.

עשרות פעמים נאבקתי ברופאים שעמדו ליד מיטתו של חולה שעמד להתנתח והפעילו עליו לחץ אדיר להתנתח "כי אין לו ברירה ואין דרך אחרת מלבד מה שהם מציעים לו". כל ניסיונותיי לשכנעם שיכנסו לאתרים שלי ויצפו בסרטונים של אנשים שהחלימו ונמנעו מניתוח, שידברו עם מטופלים שהחלימו ממצבים דומים, שיקראו על עקרונות הגישה נענו ב- מה שאתה מדבר עליו לא מוכר לנו, מבחינתנו האפשרות שאתה מציע לא ריאלית".
לרוב הפסדתי במאבקים והמטופל נכנע ללחץ האדיר של הרופאים ושל הפסיכולוג שהוזמן למיטתו. זו בעיני דרך שרלטנית ומאפיונרית להשליט פחד וטרור רפואי על החולים. זו התעלמות מוחלטת מעדויות מדעיות חותכות.

אז כיצד תוכלו לטעון עכשיו אחרי מה שסיפרתי לכם:

מה אתה רוצה מהרופאים, הם לא יודעים על תזונה כלום כי לא לימדו אותם...
לא יכול להיות שרופא יעשה שיקולים של כסף ויעדיף את כיסו על פני טובת המטופל...

חברים, פרופ' ידוע קרדיולוג מאסותא ובית החולים בני ציון שראה את התוצאות של הטיפול שלי על אורי אמר לו – "עם תוצאות אני לא יכול להתווכח", אבל כשפניתי איליו בהצעה לפתוח מחלקה לטיפול בחולים על פי השיטה שלי הוא נעלם גם אחרי פניות חוזרות ונשנות, וזאת אחרי שביקש רשימת מחקרים וקיבל אותה.

אז אם זו לא התעלמות, מה היא התעלמות?

צר לי ידידי, אין לי אלא להסיק שרופאים הם האחרונים שמעוניינים בריפוי של חולים בכלל וריפוי באמצעות תזונה ועקרונות הריפוי הטבעי. ברור לכל המומחים האלה שהכנסתם תיפגע קשות ולכן אין להם שום עניין בשיתוף פעולה.

ומי נפגע מכך – אתם ידידי, בני משפחותיכם, ילדיכם, ההורים שלכם, ציבור החולים והחברה הישראלית כולה!
אם תמשיכו להחריש אתם ולא אחרים תתמכו בשימור האינטרסים הכלכליים של קבוצה אינטרסנטית שמחזיקה בידיה ציבור שלם כבני ערובה.
אז מדוע אתם ממשיכים לשתף פעולה עם המערכת הכוזבת הזו?

משום שאתם שטופי פחד ממחלות ובמקביל אתם מכורים ל"מזון" התעשייתי.

במאות השנים האחרונות דאגה הרפואה לשטוף מידי יום כמעט את מוחו של הציבור באמונות הבאות:

א. החיים מסוכנים, אתם עלולים בכל רגע להיות מותקפים על ידי מחלה קשה על לא עוול בכפיכם.

ב. מחלות לא ממש ניתנות לחיזוי ולצפייה מראש והן נופלות עלינו כרעם ביום בהיר.

ג.  מחלות אינן תלויות בנו, אלא במזל, בגנטיקה, בגיל, בחיידקים ובווירוסים.

ד. אין לנו מה לעשות כשמחלות נופלות עלינו מלבד לקחת חומרי רעל שבאופן מוזר נקראים תרופות שאינן מרפאות שום מחלה
    וזאת במשך כל החיים כי המחלה היא כרונית, משמע לא ניתנת לריפוי.

ה. גוף האדם הוא מטבעו חלש ופגיע ואיננו מסוגל לעמוד מול כל השדים, האויבים, המחלות והמרעין בישין שתוקפים אותו ובוודאי לא לרפא את החולי בעצמו לצמיתות. על כן הגוף זקוק לסיוע חיצוני בדמות של רעלים קשים ומסוכנים שניתנים בכמויות של מיליגרמים כדי לא לגרום למוות מידי. לצורך כך חייב האדם להיות תלוי ברופאים במשך כל חייו ולהיבדק תכופות כדי לוודא שלא מקננת בגופו מחלה סמויה.

ידידי, לא אוכל לפרוס כאן את כל טיעוני נגד דברי ההבל האלה ושטיפת המוח הקטלנית הזו, אבל די בכך שאזכיר לכם שכל אלפי החולים שביקרו אצלי ב -20 השנים האחרונות היו חולים שהוגדרו על ידי הרופאים ככרוניים וללא מרפא למחלתם. אם כך כיצד זה שכמעט כולם הבריאו ממחלותיהם וזרקו את התרופות לפח האשפה? האם לא נכון יהיה להניח שאם הם נרפאו ממחלתם אחרי שהיא כבר קיננה בגופם הרי ברור שהם עצמם יכלו למנוע אותה מלכתחילה?
הכיצד זה שאנשים שנאמר להם שהם זקוקים לניתוח דחוף לא עשו אותו עד היום, בניהם למשל פרופ' אריה שנקמן, הרב בנימין כהן, מאיר כהן, רינה, אליק, דני מולכו, דני קירמאייר ועוד רשימה ארוכה של חולים לשעבר? אנשים אלה זכו לאיכות חיים גבוהה ויוצאת דופן כאשר החליטו להיפרד ממעגל הפחד והאיומים שהפעילו עליהם ולבחור בדרך מדעית, שפויה וטבעית.
יתר על כן בסדנאות שלי אני פורס עוד הרבה הוכחות שמפריכות את כל הטענות של הרפואה ותעשיית המחלות הניתוחים והתרופות. אני מציג מחקרים על חיות מעבדה, וכן מחקרים שנעשו על מיליארדי אנשים ומתארים את הקשר הברור שקיים בין תזונה למחלות שונות. משרד הבריאות, הרופאים וכל המערכת העוסקת בהנצחת החולי כאמור בוחרים להתעלם מכל העדויות האלה.

היכן הייתה הרפואה שחיכתה שמיליוני אנשים יחלו רק כדי להגיד להם שאין מרפא למחלתם והם חייבים לקחת תרופות לכל החיים?

מדוע הרפואה והרופאים לא ראו ואינם רואים מחובתם ללמוד את מה שאני עושה עם מטופלי ולמנוע את המחלות ואולי גם לרפא אותן?

מדוע תקציבי ענק זורמים מכיסנו לכיסם של המנתחים, תעשיית התרופות והניתוחים ולא לחינוך אמיתי לבריאות החל מגיל גן ועד לתוכנית לימודים מדעית ומוכחת מחקרית בפקולטות לרפואה?

לצערי חברים משום שאתם לא חוקרים, לא לומדים ואז אתם נופלים בפח של הרופאים ושטיפת המוח שלהם ואינכם מחפשים משהו אחר אלא רק כאשר החרב מונחת על צווארכם. אלה המטופלים שמגיעים אלי.

אין עוררין על כך שהאחריות הרבה ביותר למצב מונחת על כתפיהם של הרופאים והרפואה ומשרד הבריאות שמתעלמים בבירור מידע מדעי אמיתי ועדיף על הפרקטיקה הקונבנציונאלית, אבל לצערי גם הציבור אשם.

הציבור מעדיף לבחור ב- "אלטרנטיבה הקלה" שאיננה מחייבת אותו לשנות את הרגלי הבריאות והתזונה שלו, שמעדיפה לבלוע כדור לכל בעיה קטנה כגדולה ולטאטא אותה מתחת לשטיח. רובנו בוחרים לא להתמודד עם הקושי שבהתמכרות למוצרי זבל המוצעים לנו בכל פינת רחוב ואנחנו בוחרים לסמם את עצמנו ואת ילדינו על ידי שלל הסמים המוצעים על ידי הרפואה. במצב זה אנחנו משחקים לידיהם של הרופאים ותעשיית התרופות שמספקים לנו סמים ורעלים בשפע ואף מפצירים בנו לקחתם מיד כשצצה בעיה שניתן להתמודד איתה בקלות באמצעות תזונה. מנקודת מבטינו אנחנו הם האשמים העיקריים במצבינו כי בידינו הבחירה והציבור הישראלי בכללו בחר באלטרנטיבה הגרועה ביותר, תרופות וניתוחים.
בחירה זו משמשת כטיעון בידי הרופאים והם אומרים – "על מה אתה מדבר, הרי חולים לא מוכנים לשנות את התזונה שלהם...". יש בכך מידה רבה של רמיה.
ברור הוא שמי שצריך לגלות מנהיגות ולהוביל מהלך של שינוי הם המומחים, אלה שמינו את עצמם לאחראים על בריאותינו, לא המכורים לרעלים ולמזונות סרק, הציבור בכללו. אם כך הטלת האחריות על הציבור היא בעצם בריחה קלה מאחריות, או במילים משפטיות – רשלנות מקצועית פושעת, כיון שבגין כך משלמים רבים בחייהם מידי שנה.

על כן ידידי אין שום סיכוי שרופאים יובילו מהלך כזה שגם זר להם וגם משמיט את הקרקע מתחת למכרה הזהב שעליו הם מתקיימים. כיום הרופא היחיד בישראל שמוכן לשתף פעולה וללכת על מהלך של שינוי פני הרפואה בישראל הוא פרופ' הילטון מילר שלמד את שיטת הריפוי של הקרדיולוג האמריקאי פרופ' דין אורניש ומאמין בריפוי טבעי באמצעות תזונה וצום על מים. מלבדו אין רופא אחד שמוכן ללמוד על הגישה וודאי שלא להציע לציבור לאמץ אותה.

אם כן מה נותר לנו לעשות?

הדרך שאנוכי ופרופ' מילר מציעים הוא להתחיל בעצומה שתועבר לחתימה למיליוני ישראלים ותשמש כעדות לכך שהציבור אכן רוצה בשינוי טוטאלי של מערכת הבריאות. עצומה כזו תדגיש את הצורך בשינויים הבאים:

א. ביצוע מחקר מקיף בניהולם של ד"ר אשחר ופרופ' מילר ובחסות משרד הבריאות שמטרתו לאשש את העדיפות של הגישה על פני השיטה הקיימת.

ב. כעיקרון כבר עכשיו ניתן להתבסס על אלפי העדויות הקליניות של מחלימים ועל אלפי המחקרים הקיימים כדי לדרוש את הכנסת הטיפול הנטורולוגי כטיפול חינם לכל דורש בסל הבריאות ובקופות השונות. אולם אחרי המחקר או סדרת המחקרים שיוכיחו את עדיפות הגישה היא תוצע כאפשרות הראשונה והמועדפת לכל חולה. 

ג. בדיקה מקיפה של חוק הבריאות ושכתובו באופן שייתן ביטוי הולם ומשמעותי לשיטת הריפוי הטבעי והמדעי.

ד. שכתוב מחדש של תכניות הלימודים בפקולטות לרפואה והעברת הדגש ללימודי תזונה ורפואה טבעית.

ה. הדרת רגלה של תעשיית התרופות האינטרסנטית מבתי הספר לרפואה וחשיפת ניגודי האינטרסים של הסוכנים השונים שלה לעיני הציבור. 

ו. הכנסת כל העוסקים בתחומי הריפוי השונים תחת פיקוח ממלכתי. לא יתכן לתת יד להמשך השרלטנות והאנדרלמוסיה שקיימת בתחום הריפוי. כיום מוצע לציבור ערב רב של שיטות. מיליוני שקלים בשנה מוצאים על ידי הציבור על תקוות שווא שנוטעים בהם מטפלים. יש לחקור כל גישה שטוענת למדעיות ולהכניסה תחת פיקוח.

אין לי שום ספק שבאמצעות שינוי טוטאלי של גישתנו לבריאות ולמחלות ועל ידי הפעלת תכנית לאומית למיגור המחלות נוכל תוך מספר שנים למנוע את מרבית המחלות המערביות ואף לרפא מעל 90% מהחולים בהן. אולם לצורך כך דרוש שיתוף פעולה מלא של הציבור.
שינוי מסוג זה לא יתרחש ללא תמיכה רחבה בציבור וראיית טובת הכלל מעל לאינטרס האישי והמידי. שינוי זה יחייב בדק בית וחקיקה חדשה בנוגע לייצור ומכירה של מוצרי צריכה בתעשיית "המזון" הנחשבים כיום כלגיטימיים אבל מזיקים ביותר לבריאות ילדינו ולנו. דרושה תחושה של אחריות קולקטיבית כדי לערוך שינוי משמעותי כזה. תעשיית המזון, החקלאות, המחקר, משק התעסוקה ותחומים נוספים יצטרכו לשנות את אופים ולהתאים את עצמם לסולם ערכים וסדר עדיפויות חדשים לחלוטין. אין ספק שזה יהיה אחד המהפכים הגדולים לא רק בתולדות החברה הישראלית אלא בתולדות האנושות כולה. זה לא יקרה אם רובנו לא נרצה בכך, אבל אנחנו חייבים זאת לעצמנו ולעתיד של ילדינו על הכדור הזה. יש לפתח גישה אחראית כלפי עצמנו וכלפי ילדינו ולהפסיק את ריצת האמוק אל עבר ההשמדה העצמית שאנחנו מביאים על עצמנו. אני יודע שדברי נשמעים קשים ואולי לחלקכם גם היסטריים, אבל לצערי אני רואה מידי יום את הקטסטרופה שאנחנו מביאים על עצמנו על גופם של החולים שמגיעים אלי.
שינוי מחייב לצאת מהאדישות, לקחת אחריות, ללמוד את הנתונים ולהפסיק להיות כצאן המובל לטבח. 
אתם יכולים להתחיל בחתימה על העצומה למען שינוי מערכת הבריאות והפיכת הטיפול הנטורולוגי לטיפול ראשוני ומועדף ובחינם לכל אוכלוסיית מדינת ישראל. לדעתי, השאר כבר יקרה מעצמו.



מדע, תעשיות המזון ובריאות:

כיצד מתקבל למעשה ובפועל מידע בנוגע לתזונה ובריאות?

פרופ' ק. קמפבל, אחד מחוקרי התזונה המובילים, הבכירם, הדגולים ופורצי הדרך בכל הזמנים שמצא קשרים ברורים בין תזונה ומחלות כותב:

"כששואלים אותי את השאלה – "מדוע לא שמענו על כך קודם", אני עונה שחלק ניכר מהתהליך מתנהל על פי הכלל – "בעל המאה הוא בעל הדעה". יש תעשיינים רבים, בעלי הון עוצמה והשפעה שעלולים להפסיד הרבה מאוד כסף אם נעבור לצרוך מזון בריא. "הבריאות הכלכלית" שלהם תלויה ביכולתם לשלוט על המידע שמגיע לציבור בנושא התזונה והבריאות. כמו כל היזמים העסקיים הממולחים, גם תעשיינים אלה עושים כמיטב יכולתם כדי להגן על רווחיהם ועל מחזיקי המניות שלהם. המערכת כולה, הממשלה, המדע, הרפואה, התעשייה ואמצעי התקשורת, מעדיפה רווחים כלכליים על פני בריאות, טכנולוגיה על פני מזון ובלבלול על פני בהירות. במהלך היכרותי את הקהילייה המדעית, הבנתי את הדרך שבה המערכת כולה יוצרת מידע מבולבל ואת הסיבה לכך שלא שמעתם בעבר את המסר החשוב ביותר לבריאותכם – שתזונה בריאה מונעת ומרפאה מחלות". "שערוריות, תחבולות ורמאויות לשמן מוכרות לנו משחר ההיסטוריה, ותחום הבריאות, נגוע בהן יותר מכל".
פרופ' קמפבל כותב שלאחר שגילה את הקשר המחקרי הברור בין תזונה לסרטן וניסה להפיץ את המידע בקרב הציבור בארה"ב הוא נתקל בתגובות עוינות וקשות מצד "אירגוני בריאות" תעשייני המזון ושליחיהם, מדענים שעובדים עבורם  וגם מצד אירגוני מחקר שונים בתחום הסרטן שתמכו בטיפולים כימותראפיים, הקרנות וניתוחים ושללו את הקשר של תזונה לסרטן ואפילו מגורמי ממשל שהתחילו להתנכל לארגון שהוא שימש כיועץ מדעי שלו ובמסגרתו הוא ניסה לפעול לקידום בריאות הציבור באמצעות הפצת מידע אמין ומדעי.
פרופ' קמפבל כותב - "בעולם התזונה והבריאות, המדענים אינם חופשיים ללכת בכיוונים שאליהם מובילה אותם עבודתם המחקרית. מי שמגיע למסקנות ה "לא נכונות", גם אם הן תוצאה של מחקרים אמינים ואיכותיים ביותר, מסתכן בפגיעה בקריירה המקצועית שלו". מי שמנסה להביא לידיעת הציבור את המסקנות ה "לא נכונות", מטעמים של בריאות הציבור, מסתכן בהרס מוחלט של הקריירה שלו. למזלי, הקריירה שלי לא נהרסה, והיו אנשים טובים שתמכו בי, אולם מצבי עלול היה להיות הרבה יותר גרוע".
פרופ' קמבפל ממשיך ואומר: "בעקבות כל החוויות הבלתי נעימות שעברתי, הבנתי טוב יותר מדוע החברה האמריקאית לסרטן עשתה מה שעשתה. המענקים שהיא מקבלת מחברות מזון ותרופות כגון....מייצגים זיווג משונה בין האינטרסים של התעשייה לבין ארגון רפואי (שאמור לחקור ולמסור מידע מדעי אמין ובלתי תלוי לציבור – ע.א). האם אתם מאמינים ש "ידידים" אלה של החברה האמריקאית לסרטן מעוניינים בקידום המחקר המדעי, בלי קשר לתוצאותיו"?
"לחוויות האישיות שחלקתי עמכם יש השלכות רחבות הרבה יותר מאשר עוגמת נפש או נזק לקריירה שלי. חוויות אלו מייצגות את הצד האפל של המדע, הצד שפוגע לא רק בחוקרים עצמם, שמפריעים לאינטרסים של בעלי המאה, אלא בחברה כולה. הצד האפל של המדע מנסה בעקביות להסתיר, להביס ולהרוס את ההשקפות והדעות המנוגדות לסטטוס קוו".
"יש אנשים בעמדות כח פוליטיות ואקדמיות שפועלים במסווה של "מומחים מדעיים", אך המטרה האמיתית שלהם היא למנוע דיונים מדעיים פתוחים ואמיתיים. יתכן שהם מקבלים פיצוי אישי משמעותי עבור השמירה על האינטרסים של חברות המזון והתרופות הגדולות..."אני מכיר מדענים שבן משפחתם נפטר ממחלת הסרטן והם מתקשים לקבל את האפשרות שהבחירות התזונתיות שהוא עשה הובילו למותו". "....יש מדענים שמוכנים למכור את נשמתם לכל המרבה במחיר". "....הם עלולים לגרום לבלבול רב בקרב הציבור, שלעיתים קרובות, איננו יודע להבדיל בין "הטובים" ל"רעים".


מה היא עמדתם של ארגונים רפואיים והממסד הרפואי?

פרופ' קמפבל כותב:

"החברה האמריקאית לסרטן לא הייתה הארגון הרפואי היחיד שניסה לחבל בפעילותו של הארגון שלי..., בית הספר לרפואה של הרווארד, ומספר בתי ספר לרפואה באוניברסיטאות נוספות הטילו ספק במידע שהארגון שלי העביר ... ובחלק מהמקרים הפגינו עויינות גלויה". ".....הממסד הרפואי לא ראה בעין יפה את העובדה שמצאנו קשר בין תזונה לסרטן, או לכל מחלה אחרת". "הרופאים בארה"ב (וגם בישראל – ע.א) מעדיפים לטפל במחלות בעזרת תרופות וניתוחים לאחר הופעת התסמינים (משום שזה הרבה יותר רווחי לתעשיית המחלות – ע.א)".
"עבדתי בדרגים הגבוהים ביותר ומה שראיתי מספיק לי כדי לקבוע שבניגוד למה שרבים סבורים, המדע אינו תמיד מקביל לחיפוש אמיתי אחרי האמת". "לעיתים קרובות מידי הוא מונע  משיקולים של כסף, כוח, אגו והגנה על אינטרסים אישיים, במקום ממניעים של טובת הכלל. "...זו דרך הפעילות היומיומית של אנשי ממשל, מדענים ותעשיינים".

האם אין זה מזעזע? האם אין מדובר כאן במאפיה של מדענים שמשתפים פעולה עם תעשיינים רודפי בצע, ומקבלים גיבוי של הפוליטיקאים? האם חיינו מנוהלים למעשה ובפועל על ידי מאפיה של אנשי צווארון לבן?

פרופ' קמפבל ממשיך: "התפיסה הרווחת בקהילייה המדעית היא שהציבור מעוניין רק ב"תרופות פלא" ואנו מפריזים בהערכת יכולתו לערוך שינויים תזונתיים פשוטים". לפי מה ששמעתי מהקהל שלי בהרצאות שנשאתי, העניין הציבורי בשינויים בתחום התזונה ואורח החיים רב יותר ממה שהקהילייה המדעית מוכנה להודות".

תעשיות המזון:

פרופ' קמפבל כותב:

"תעשיות המזון והבריאות בארה"ב נמנות על הארגונים המשפיעים ביותר בעולם. הרווחים שהן מניבות מדהימים". החברות ואירגוני המזון הגדולים משתמשים בכל שיטה אפשרית כדי לקדם את מוצריהם ולהגדיל את שוק הצרכנים שלהם.  אחת הדרכים הוא לייחס יתרונות בריאותיים למוצרי המזון שהם מוכרים" (גם אם אין כאלה – ע.א). בה בעת הם חייבים להגן על מוצרים מפני טענות הפוכות. אם מועלית טענה שמוצר מסוים אינו בריא או מה שגרוע מכך, גורם לסרטן או למחלות אחרות, הרווחים וההכנסות ממנו ירדו פלאים. לכן, בעלי העניין בתעשיית המזון חייבים לטעון שהמוצר שלהם טוב לבריאות, או לפחות שהוא אינו מזיק. תוך כדי התהליך, "מדע" התזונה הופך ל"עסק" שיווקי.
"....התעשיינים עושים הרבה יותר ממעקב אחרי מחקרים "מסוכנים". הם משווקים בצורה פעילה את הגירסה שלהם, בלי קשר לתוצאות הבריאותיות ההרסניות שעלולות להיות לה (ממש פושעים – ע.א). בניסיונם לעשות זאת הם משחיתים את המדע. דרך ההתנהלות הזו מדאיגה במיוחד, לאור העובדה שמדענים אקדמיים הם אלה שעוסקים בריגול ומסתירים את כוונותיהם האמיתיות".
"תעשיות המזון מעסיקות וועדות מייעצות המורכבות מרופאים ואנשי אקדמיה ואנשים אחרים מתחום הבריאות. אלה הם המדענים שמופיעים כמומחים רפואיים באמצעי התקשורת, ומספקים לציבור הצהרות המבוססות על נתונים מדעיים (כביכול) אודות היתרונות הבריאותיים של מוצריהן". "במקרה הטוב, פרסומים מדעיים מטעם תעשיות המזון מובילים לבלבול נוסף בקרב הציבור ובמקרה הגרוע הם גורמים לצרכנים התמימים לצרוך מזון מזיק, והכל בשם הבריאות".
"ניגודי אינטרסים מצויים בשפע בקרב מדענים שפועלים מטעם תעשיות המזון".
"השפעת התאגידים על עולם המחקר האקדמי יכול ללבוש צורות רבות, החל מניצול ציני של כוח אישי ועד לניגודי אינטרסים, כשכל התהליך סמוי מעינו של הציבור". "מעטים הם האנשים שמטילים ספק במחקרים שמתפרסמים בכתבי העת הטובים ביותר. מעטים מאוד, בעיקר מקרב הציבור, יודעים מה הם המחקרים שמקבלים מימון מהתאגידים הגדולים". "חמורה מכל היא העובדה שתעשיות המזון מעוותות נתונים מדעיים, גם כאשר המוצרים שלה גורמים לבעיות בריאות קשות". "הילדים שלנו מהווים מטרה קלה לשיטות השיווק של התאגידים הגדולים".
ממשלת ארה"ב קבעה תקנות שמונעות מחברות הסיגריות והאלכוהול לשווק את מוצריהן לילדים. מדוע אנחנו מתעלמים מהסכנות שבשיווק מוצרי מזון"? "למרות שרובנו יודעים שמזון ממלא תפקיד חשוב בהתפתחותן ובמהלכן של מחלות כרוניות רבות, אנחנו מאפשרים לתעשיית המזון לא רק לשווק את מוצריה ישירות לילדינו, אלא גם להשתמש במערכת החינוך הציבורית שלנו לשם כך. קשה להעריך את התוצאות ארוכות הטווח של רשלנות זו".


על הממשלות וקובעי המדיניות אומר פרופ' קמפבל:

"הגעתי למסקנה שבכל הנוגע לבריאות, הממשלה איננה פועלת למען טובת אזרחיה, אלא לטובת האינטרסים של תעשיית המזון והתרופות, על חשבון האוכלוסייה (ברור שגם בישראל אלה פני הדברים).
זוהי בעיה מערכתית כשגורמי תעשייה ממשלה ואקדמיה משלבים כוחות כדי לקבל החלטות בנושאי בריאות האוכלוסייה. התעשייה מממנת דוחות ממשלתיים על בריאות הציבור ואנשי אקדמיה בעלי קשרים עם התעשייה ממלאים תפקידי מפתח בפיתוחם. המעבר בין תפקידים ממשלתיים לתפקידים בתעשייה מזכיר דלתות מסתובבות ותקציבי המחקר הממשלתיים מנותבים לפיתוח תרופות ומכשירים רפואיים במקום למחקר בתחום תזונה בריאה. זו היא מערכת שנבנתה על ידי אנשים שרק עושים את תפקידם, ולעיתים קרובות אינם מודעים לאינטרסים של מקבלי ההחלטות הבכירים.
המערכת מייצגת בזבוז של כספי משלם המיסים וגורמת נזק חמור לבריאותנו".


על הרפואה ועל יחסה לריפוי באמצעות תזונה אומר פרופ' קמפבל:

"מתי הייתה הפעם האחרונה שהלכתם לרופא ושמעתם ממנו מה לאכול ומה לא לאכול? זה בוודאי לא קרה לכם מעולם. אולם רוב באמריקאים ייפלו קורבן לאחת ממחלות השפע הכרוניות שכפי שהוכיחו אינספור מאמרים שפורסמו בספרות המדעית מצביעים על כך שמחלות אלו נגרמות כתוצאה מתזונה לקויה ולא מגנים גרועים או מזל רע. אם כך, מדוע מערכת הבריאות אינה מתייחסת ברצינות לתחום התזונה?
התשובה מורכבת מארבע מילים: כסף, אגו, כוח ושליטה"!
"נוכל לקבוע בודאות שמערכת הבריאות.., אותה מערכת שכיום אחראית על קידום בריאותנו, מכשילה אותנו. אף אחד לא יודע זאת טוב יותר ממיעוט הרופאים שמטפלים בחולים שלהם מנקודת מבט תזונתית".

פרופ' קמפבל נפגש עם שני רופאים כאלה, ד"ר ק. אסלסטיין, מנתח לב בכיר וידוע וד"ר ג. מקדוגל, רופא פנימי.

ד"ר אסלסטיין נכנס לרשימת הרופאים הטובים ביותר בארה"ב וביצע כ- 5000 ניתוחים.
ד"ר אסלסטיין סיפר לפרופ' קמפבל שלמרות הצלחתו כמנתח דעתו לא נחה מהעובדה שלעיתים רחוקות הוא הצליח לשפר את מצבם של החולים שלו. משהו הציק לו כל הזמן. הוא התחיל ללמוד את הקשר בין תזונה ומחלות והפך למומחה בנושא. הוא פנה למנהלת של קליבנלד קליניק והיציע לה לאמץ גישה תזונתית בטיפול בחולי לב אך היא דחתה את הצעתו. הוא לא התייאש ועשה מחקר על חולי לב במשך כמה שנים ואף פרסם את תוצאותיו. אבל חבריו לבית החולים לא קיבלו את המעבר ממנתח בכיר למטפל בתזונה בהבנה. במקום להכיר בו כגיבור הוא זכה מהם ומהממסד הרפואי לזלזול, ניכור ובוז. הם אפילו החלו לכנות אותו בכינויי גנאי. הוא מצא את עצמו מחוץ לממסד הרפואי משום שאף אחד במערכת לא רצה לאמץ את ניסיונו והצלחותיו.
חבריו הרופאים אמרו לו: טוב, בסדר, אבל אף אחד לא יאכל ככה, אני אפילו לא מצליח לגרום למטופלים שלי להפסיק לעשן". תשובתו של דר' אסלסטיין הייתה: "כי לא הוכשרת לכך. טיפולים תזונתיים דורשים מומחיות בדיוק כמו ניתוח מעקפים"!
ד"ר אסלסטיין מספר שאחד ממטופליו פנה לקרדיולוג שלו ואמר לו, אני רוצה לפנות לאסלסטיין כדי לרפא את מחלת הלב שלי והקרדיולוג הגיב  - תשמע לי, אין שום דרך לרפא מחלת לב".

ד"ר אסלסטיין אמר – "גם לאחר שהראיתי לחברי שההוכחות לפתיחת כלי דם חסומים באמצעות תזונה בלבד הינן מוצקות הם סירבו לאמץ את גישתי. קרדיולוגים לומדים הכל על צנתור ועל ניתוח מעקפים והכל כל כך מתוחכם, יש המון דרמה בחדר הניתוח וישנן גם כל האחיות שבסביבה האורות החזקים והדרמה. האגו של הרופאים האלה הוא ענק. והינה מגיע מישהו אחר ואומר, אתם יודעים, אני יכול לרפא את זה טוב יותר באמצעות תזונה, והרופאים אומרים – "מה, אני למדתי 14 שנה כדי להגיע למומחיות הזו, אני עושה מזה הון ואתה רוצה לקחת את זה ממני"?

ד"ר אסלסטיין מוסיף ואומר – "קרדיולוגים אמורים להיות מומחים במחלות לב ולמרות זאת, אין להם מומחיות בטיפול במחלות לב"!!! כאשר ההבנה הזו מכה בהם פתאום, הם מגיבים בהתגוננות. הם יכולים לטפל בתסמינים, הם יכולים לטפל בהפרעות בקצב הלב, הם יכולים לתת לנו טיפולים, אך הם אינם יודעים כיצד לטפל במחלה, כי הטיפול הטוב ביותר הוא תזונתי".

ד"ר אסלסטיין גילה שעצם הקביעה כי למטופל יכולה להיות שליטה על בריאותו מעוררת התנגדות עזה בקרב הרופאים. הם הרי התרגלו לראות את עצמם כמקורות הריפוי היחידים. "מבחינה אינטלקטואלית קשה לרופא לחשוב שהמטופל יכול לעזור לעצמו בצורה נלהבת, יעילה ובטוחה יותר מהם ושהתוצאות שהוא ישיג יחזיקו  מעמד זמן רב". למרות כל הטכנולוגיה, ההתמחות והידע של הרופאים, אין דבר חשוב יותר מהדרכת המטופל לאורח חיים בריא". "רופאים רבים הם חסרי כל ידע תזונתי הולם...מפחיד לראות שרופאים אינם יודעים שמחלות ניתנות לריפוי". לעיתים קרובות הרופאים מכירים רק את הטיפולים שעליהם למדו – תרופות וניתוחים". האם מישהו מהרופאים שאל את עצמו פעם האם אין זה מתפקידו לעצור את המחלות"? משום מה עצירת המחלות איננה מטרה מוצהרת בתוכנית הטיפול של הרופאים והרפואה.

פרופ' קמפבל אומר:

"הטיפול הרפואי מתבסס בעיקר על תרופות וניתוחים ולא על טיפולים תזונתיים ושינויים באורח החיים. הרופאים לא מקבלים שום הכשרה בנושא תזונה והקשר שלה למחלות ולבריאות". המצב מסוכן! כאשר מתיימרת להיות הכשרה של סטודנט לרפואה בתחום התזונה בהקשר של בריאות הציבור נחשו מי מספק את חומרי הלימוד? תעשיות המזון והתרופות! אל תחשבו שהרופא שלכם יודע בהכרח על תזונה ועל הקשר שלה לבריאות יותר מהשכן שלכם או עמיתכם לעבודה. הנזקים הבריאותיים שנגרמים כתוצאה מבורותם של הרופאים בנושא תזונה הם מזעזעים".

על ד"ר מקדוגל מספר פרופ' קמפבל:

"הוא הרופא המחזיק בביתו את הספרייה הגדולה ביותר בארה"ב בתחום התזונה". מקדוגל גדל על אוכל מערבי ובגיל 18 כבר חטף אירוע מוחי. הוא החלים וסיים לימודי רפואה. על מטופלים אסייתיים הוא למד שאלה שניזונו מתפריט אסייתי מסורתי היו בריאים יותר ואלה שאכלו תפריט מערבי חלו במחלות כרוניות. לאחר שנכשל בהבראת חוליו באמצעות תרופות הבין שהבעיה היא במערכת ולא בו והחל ללמוד על תזונה והקשר שלה למחלות. ככל שהתעמק בדבר הוא מצא שתזונה יכולה למנוע ואף להבריא מחלות כרונית, אבל כמו אצל ד"ר אסלסטיין הרעיון הזה לא התקבל בברכה על ידי מוריו ועמיתיו. התזונה נחשבה בעיניהם כרפואת אליל. כבר בזמן ההתמחות שלו הוא ניגש לחולה ונתן לו הדרכה תזונתית. ברוב התלהבותו סיפר המטופל על כך למנהל המחלקה שקרה בדחיפות למקדוגל והזהיר אותו שאם ימשיך בכך ימצא את עצמו עף מהלימודים ומהתחום. מנהל המחלקה אמר לו – "אתה צריך להתייחס ברצינות לרפואה ולהפסיק עם השטות הזו שאוכל יכול לרפא מחלות". מקדוגל נאלץ לשתוק עד לסיום לימודיו.

ד"ר מקדוגל דיבר על תחום נוסף שבו הממסד הרפואי איבד מאמינותו: הקשרים עם חברות התרופות.

בתי הספר לרפואה וחברות התרופות מנהלים "רומן אסור" זה זמן רב. מקדוגל סיפר לקמפבל על עומק הקשרים האלה והיקפם ועל הדרך שבה הם השחיתו את תחום הכשרת הרופאים הצעירים:

"הבעיה עם הרופאים מתחילה בבתי הספר לרפואה. תעשיית התרופות בארה"ב מממנת את כל המערכת, מההוראה ועד למחקר. תעשיית התרופות קונה את מוחם של רופאי העתיד. זה מתחיל ביום הראשון ללימודים בפקולטה לרפואה. במשך כל שנות הלימוד, בית הספר מקבל תמיכה כספית מחברות התרופות".

א. סטודנטים מקבלים מתנות חינם, הזמנות לארוחות, בילויים ונסיעות, "השתלמויות", וכנסים שהדוברים בהם הם נציגי חברות התרופות.

ב. המתמחים הצעירים והרופאים הוותיקים משנים את הרגלי רישום התרופות בעקבות מידע שמספקים להם נציגי מכירות של החברות השונות, למרות שהמידע הזה ידוע כחיובי מידי ופוגע בשיקולי הרופא בכל הנוגע לרישום תרופות.

ג. חוקרים ורופאים באקדמיה הם עושי דבריה של תעשיית התרופות. לעיתים קרובות, חברות התרופות ולא החוקרים הן אלו שמתכננות את המחקר, מה שמאפשר להן שליטה על תוצאותיו. לעיתים, לחוקרים יש אינטרסים כלכליים בחברות התרופות שאת מוצריה הם בודקים. במקרים רבים, חברת התרופות היא האחראית לאיסוף הנתונים ומעבירה לחוקרים רק את אלה שמתאימים לתוצאות הרצויות לה. חברות התרופות משפיעות על תחום המחקר גם באמצעות הטלת וטו על פרסומם של ממצאים מסוימים ונטילת זכות העריכה על המאמרים שמתפרסמים בעקבות המחקר. לעיתים, חברת התרופות מעסיקה אנשי יחסי ציבור כדי שיכתבו את המאמר המדעי, ולאחר מכן, מוצאת חוקרים שמסכימים לחתום את שמם כמחברי המאמר, לאחר שהוא כבר נכתב.

ד. כתבי העת המדעיים המובילים הפכו לכלי שיווק בידי חברות התרופות. המובילים שבהם נהנים מהכנסות גבוהות בזכות פרסומות לתרופות. המערכת אינה אחראית לתוכן הפרסומות, ולעיתים קרובות, מועלות בהן טענות מטעות אודות תרופות מסוימות. עובדה מדאיגה יותר היא שרוב המחקרים הקליניים המדווחים בכתבי העת ממומנים מכספי חברות התרופות, והאינטרסים הכלכליים של החוקרים המעורבים בהם אינם זוכים לגילוי נאות.

האם אין זה מעורר חלחלה?

האם אין מדובר כאן בפשיעה מאורגנת של מאפיה של צווארון לבן?

וכמה חוקרים קיבלו תארי פרופסור ודוקטור מזויפים שמבוססים על מאמרים שבכלל לא הם כתבו אלא קופירייטרים של תעשיית התרופות?

ד"ר מרשה אנגל עורכת לשעבר של כתב העת  The N.E.J.M כתבה מאמר נוקב שהכותרת שלו הייתה – האם הרפואה האקדמית עומדת למכירה? היא כתבה:

"הקשרים בין החוקרים הקליניים לתעשיית התרופות כוללים לא רק מענקי מימון אלא גם סידורים כספיים רבים אחרים. חוקרים משמשים כיועצים של החברות שאת המוצרים שלהם הם אמורים לחקור, מצטרפים לוועדות מומחים ולרשימת נואמים, שותפים בהסכמי פטנט ותמלוגים, מסכימים לחתום את שמם על מאמרים שנכתבו על ידי נציגי חברות התרופות, מקדמים תרופות ואביזרים רפואיים בסימפוזיונים שמתקיימים במימון חברות התרופות ומקבלים בשמחה ערמות של מתנות יקרות והזמנות לטיולים באתרים יוקרתיים. רבים מהם אף מחזיקים במניות של חברות התרופות שאת מוצריה הם בודקים. לעיתים קרובות קשרים כלכליים אלה גורמים להטיה של המחקר, הן בדרך שהוא מתנהל והן באופן פרסומו".
מה שלא פחות מפחיד מהאפשרות של זיוף והטיה של ממצאים היא העובדה שמחקרים שזוכים למימון ותמיכה מצד חברות התרופות הם מחקרים אודות תרופות בלבד. מחקרים אודות הגורמים למחלות ועל טיפולים לא תרופתיים אינם מתנהלים בבתי הספר לרפואה. לדוגמא, חוקרים אקדמיים ינסו בכל כוחם למצוא תרופה שתטפל בתסמיני ההשמנה, אך לא יקדישו זמן וכסף כדי ללמד אנשים כיצד לנהל אורח חיים בריא יותר.


ד"ר אנגל כותבת:

"במהלך לימודי הרפואה, הסטודנטים והמתמחים לומדים, בחסות חברות התרופות, לסמוך רק על תרופות ואביזרים במידה רבה יותר מהדרוש. הרופאים הצעירים לומדים שיש תרופה לכל מחלה ונציגי המכירות של חברות התרופות ממהרים להסביר להם זאת. הם גם מתרגלים לקבל מתנות וטובות הנאה מתעשייה שמשתמשת במחוות הללו כדי להשפיע על ההכשרה הממושכת שלהם. בתי החולים האוניברסיטאיים מאפשרים לחברות התרופות לנהל מחקרים, ותורמים בכך להישענות המוגזמת על תרופות ומכשירים רפואיים".

במצב כזה האם יש מישהו שבאמת דואג לחולים? האם האינטרס והחיים של החולים נמצא מעל הכל?
האם יש בכלל ערך לשבועת היפוקרטס של הרופאים כאשר השוחד מעוור את עיניהם?
ומדוע הגורמים האחראיים, המדינה, הממשלה, הפוליטיקאים, השופטים, בית המשפט העליון נותנים יד להמשך הפשיעה הזו?
במצב זה, האם לטיפול התזונתי יש סיכוי בכלל לקבל את המקום הראוי לו בסל הבריאות? 
האם יש סיכוי בכלל שתשמעו מהרופא שלכם מילה וחצי מילה על ריפוי בתזונה וזאת למרות שלתזונה יש קשר מכריע על הבריאות ועל הריפוי ממחלות?
האם מישהו בכלל במערכת הרפואית מעונין באמת שתבריאו ממחלה כל שהיא?
האם התשובות אינן ברורות לכם?
האם אתם מסוגלים לשבת עוד רגע אחד בשלווה לנוכח הפשע האיום שמתנהל לנגד עיניכם כנגד מיליוני חולים בישראל?
ויאיר לפיד המושיע מצהיר שהוא מתכונן לתת למערכת הרפואית עוד 4 מיליארד דולר על חשבון משלם המיסים העשוק.


ד"ר מקדוגל מוסיף ואומר:

"אני כבר לא יודע במה להאמין. כשאני קורא מאמר שלפיו אני צריך לרשום למטופלי חולי הלב תרופות ממשפחת חוסמי בטא ומעכבי ACE אני לא יודע האם זה נכון. אני לא יודע האם העובדות נכונות מכיוון שמחקרים אודות תרופות נגועים בשחיתות".

מה הפלא שבמצב זה למעלה מ 100,000 אמריקאים מתים כל שנה מנטילת התרופות שנרשמו להם על ידי רופאים. זה אחד מגורמי התמותה המובילים בארה"ב וכנראה שגם בישראל.
לייבסיטי - בניית אתרים