אנו עדים כיום לאחוזים גדלים והולכים של חולי סוכרת מבוגרים בעולם המערבי ובישראל.
הרפואה טוענת: "לא קיימת עדיין תרופה שתרפא כליל את מחלת הסוכרת, אם כי טיפול תרופתי ופעילות גופנית, יכולים להבטיח לחולים בה איכות חיים טובה", שבסוכרת לתורשה תפקיד חשוב מאד, שקיימים גורמים סביבתיים כגון: עודף משקל, שינוי בהרגלי החיים, מצבי לחץ ועוד". עיקר הטיפול הרגיל מתבסס על השגת רמות סוכר בדם, שתהיינה מאוזנות ככל האפשר. הרפואה סבורה שברגע שרמות הסוכר קרובות יותר לערכים המאוזנים בזה תמה העבודה ונעלם הסיכון של המטופל. אולם אין אשליה גדולה מזו. המציאות מראה שמצבו של החולה הולך ומתדרדר עם השנים ומשום מה יש בעיה לשמור על רמות סוכר מאוזנות בדמו למרות המינונים ההולכים וגדלים של התרופות. יתר-על-כן, אחוז התמותה כתוצאה מסיבוכים עקב מחלת הסוכרת גבוהים מאוד בהשוואה למחלות אחרות. מדוע זה קורה אם מרבית החולים מטופלים והכל בסדר ?
ד"ר וינשטיין, נשיא האגודה הישראלית לסוכרת, אומר: חולים הסובלים מסוכרת במשך שנים רבות עלולים לפתח סיבוכים מאוחרים באיברים שונים עד לצורך בקטיעתם. השקפה זו של הרפואה רואה בסוכרת כגזרת גורל, פחות או יותר.
ד"ר אשחר טוען שבאמצעות ההיגיינה הטבעית בלמעלה מ -90% מהמטופלים ניתן להחזיר את המצב לתקין, כלומר להבריא לחלוטין ובמהירות יחסית מסוכרת מבוגרים !
בטעינה...
